לימודי עיצוב היום נראים כעניין של שיגרה, ריבוי אקדמיות ללימודי עיצוב, מכינות ללימודי עיצוב, גלריות, מוזיאונים, מגזינים, אתרי אינטרנט, ספרים וחנויות בוטיק של מעצבים - כל אלה מלבים את התחום ובוראים עולם חדש שנפתח ומתפתח ושבו אינספור אפשרויות חדשות.
העיצוב במאה ה-20 חולל מהפכה, אבל אין לשכוח שעיצוב היה רדום מזה אלפי שנים. ניתן לעקוב עפ"י ההיסטוריה על-ידי ארכיאולוגיה וממצאים שונים ולתארך מתי החל העיצוב, אבל סביר להניח שתמיד היה שם. ואולי אף ניתן להסיק מכך שזהו תחום שתמיד היה צורך בו וככל שהזמן התקדם, הזדקקו לעיצוב יותר ויותר - אם זה בעיצוב אותיות והירוגליפים, ארכיטקטורות, כדי חרס, מקדשים, ארמונות ורהיטים.
אמנם לימודי העיצוב לא היו קיימים באותן תקופות, העיצוב היה משהו שנלווה לאותם מתכננים ויוצרים, משהו שלא הגדירו אותו כתחום; נגר היה איש מלאכה שבונה כיסאות, אבל עיצוב הכיסאות נגזר מתוך רצון לפונקציונליות ושימושיות (כיסא נוח, כיסא בר, כיסא לאצולה וכד') ואם היו בו עיטורים, הרי שהיה צורך בהם כדי לקשט את אותו רהיט בהתאם לרוח התקופה מתוך רצון לזהות ומעמד תרבותי.
היום, במאה ה-21, תחום לימודי העיצוב שהיה איזוטרי ושולי עד לפני המהפכה התעשייתית, הפך להיות כלי חשוב, מושכל ואקדמי איתו ניתן לעצב זהויות, להגדיר תרבויות, להעביר מסרים ואף לשנותם, להגביר צריכה ומכירות ואפילו ליצור מהפכות - גלום בתחום העיצוב כוח עצום, אותו חייב ללמוד ולחקור.
אם היינו חוזרים אחורה בזמן, לא רחוק מדי, לישראל של לפני עשרים או שלושים שנה אחורה, והיינו מספרים להורינו שאנחנו רוצים ללמוד לימודי עיצוב, היו מסתכלים עלינו כחולמניים, בלי רגליים על הקרקע, ואולי היו אומרים שנסיים את הלימודים ללא עבודה, אולי כמו אמנים מיוסרים. ואף היו עולות שאלות כמו "למה ללמוד 4 שנים בשביל לעצב כיסא, סלון, שמלה או כרזה? ובכלל מי צריך את זה?". אבל היום, התשובה כבר די ברורה לכולם והתחום מקבל לגיטימציה והכרה כתחום הכרחי לכל תעשייה באשר היא.
בעידן פוסטמודרני, יש שיגידו שאנו חיים בעידן 'פוסט-פוסטמודרני' בו אנחנו צריכים מקצוע, כזה שהוא לא מלאכה או עבודה ידנית, אלא בעיקר כזה שמצריך חשיבה ורעיון. אנחנו מוכרים את הרעיונות שלנו, הם אלו שהפכו לבעלי ערך, והחומר באופן טבעי הופך להיות זניח וביטוי סופי לעיצוב שלנו.
הקונספט והאסטרטגיה, בין אם זה מיתוג, עיצוב חלל פנים או תפאורה להצגה - כל אלה הופכים לעיקר כל אלה שמצליחים לאתגר ולעניין את המשתמש והצופה בעבודתינו. בעידן שלנו קיים עודף אינפורמציה, עוד מוצרים, עוד פרסומות, עוד קניונים ועוד חנויות. המידע עולה על גדותיו והלקוח מתנוון והופך אדיש. לימודי עיצוב מאפשרים לעשות את הדבר אחרת, בדרך מושכלת ושונה המקדשת רעיון: בין אם זה 'פרסום אמביינט' שמפתיע אותך באמצע הרחוב, ממשקי משתמש דוגמת מוצרים של חברת אפל בהם החליטו שאפשר אחרת, ארכיטקטורות חדשות שבוחנות מחדש יחסי אדם ומרחב.
בלימודי עיצוב, בין אם זה בבצלאל, שנקר, המכון הטכנולוגי בחולון או אקדמיות שונות בעולם - מלמדים אותכם לחשוב, לחוות דעה, לחשוב מה גורם לעבודה להיות מקורית, לא אופנתית, אלא מחוברת לקונספט ורעיון שמגיע מהמקור של כל סטודנט. מקורי הוא לא מה שחדש, אלא מה שמגיע מהמקור (מהרעיון - מקורי=מקור).
כיצד להמציא ולחשוב מחדש על חפצים שתמיד ראיתם, זוית הסתכלות חדשה מתוך עבודה סובייקטיבית מתוך רצון אישי להתמודד עם הקשר של הסטודנט עם נושא מסוים.
שם המשחק הוא להיות יצירתי, כלי ביטוי שמגיע מתוך מקום אישי ולא ממקום דידקטי כמו בשאר התארים האקדמאים בהם נראה שנדרשים בעיקר לשנן, ופחות לחלום. העיקר לחלום.
העיצוב במאה ה-20 חולל מהפכה, אבל אין לשכוח שעיצוב היה רדום מזה אלפי שנים. ניתן לעקוב עפ"י ההיסטוריה על-ידי ארכיאולוגיה וממצאים שונים ולתארך מתי החל העיצוב, אבל סביר להניח שתמיד היה שם. ואולי אף ניתן להסיק מכך שזהו תחום שתמיד היה צורך בו וככל שהזמן התקדם, הזדקקו לעיצוב יותר ויותר - אם זה בעיצוב אותיות והירוגליפים, ארכיטקטורות, כדי חרס, מקדשים, ארמונות ורהיטים.
אמנם לימודי העיצוב לא היו קיימים באותן תקופות, העיצוב היה משהו שנלווה לאותם מתכננים ויוצרים, משהו שלא הגדירו אותו כתחום; נגר היה איש מלאכה שבונה כיסאות, אבל עיצוב הכיסאות נגזר מתוך רצון לפונקציונליות ושימושיות (כיסא נוח, כיסא בר, כיסא לאצולה וכד') ואם היו בו עיטורים, הרי שהיה צורך בהם כדי לקשט את אותו רהיט בהתאם לרוח התקופה מתוך רצון לזהות ומעמד תרבותי.
היום, במאה ה-21, תחום לימודי העיצוב שהיה איזוטרי ושולי עד לפני המהפכה התעשייתית, הפך להיות כלי חשוב, מושכל ואקדמי איתו ניתן לעצב זהויות, להגדיר תרבויות, להעביר מסרים ואף לשנותם, להגביר צריכה ומכירות ואפילו ליצור מהפכות - גלום בתחום העיצוב כוח עצום, אותו חייב ללמוד ולחקור.
אם היינו חוזרים אחורה בזמן, לא רחוק מדי, לישראל של לפני עשרים או שלושים שנה אחורה, והיינו מספרים להורינו שאנחנו רוצים ללמוד לימודי עיצוב, היו מסתכלים עלינו כחולמניים, בלי רגליים על הקרקע, ואולי היו אומרים שנסיים את הלימודים ללא עבודה, אולי כמו אמנים מיוסרים. ואף היו עולות שאלות כמו "למה ללמוד 4 שנים בשביל לעצב כיסא, סלון, שמלה או כרזה? ובכלל מי צריך את זה?". אבל היום, התשובה כבר די ברורה לכולם והתחום מקבל לגיטימציה והכרה כתחום הכרחי לכל תעשייה באשר היא.
בעידן פוסטמודרני, יש שיגידו שאנו חיים בעידן 'פוסט-פוסטמודרני' בו אנחנו צריכים מקצוע, כזה שהוא לא מלאכה או עבודה ידנית, אלא בעיקר כזה שמצריך חשיבה ורעיון. אנחנו מוכרים את הרעיונות שלנו, הם אלו שהפכו לבעלי ערך, והחומר באופן טבעי הופך להיות זניח וביטוי סופי לעיצוב שלנו.
הקונספט והאסטרטגיה, בין אם זה מיתוג, עיצוב חלל פנים או תפאורה להצגה - כל אלה הופכים לעיקר כל אלה שמצליחים לאתגר ולעניין את המשתמש והצופה בעבודתינו. בעידן שלנו קיים עודף אינפורמציה, עוד מוצרים, עוד פרסומות, עוד קניונים ועוד חנויות. המידע עולה על גדותיו והלקוח מתנוון והופך אדיש. לימודי עיצוב מאפשרים לעשות את הדבר אחרת, בדרך מושכלת ושונה המקדשת רעיון: בין אם זה 'פרסום אמביינט' שמפתיע אותך באמצע הרחוב, ממשקי משתמש דוגמת מוצרים של חברת אפל בהם החליטו שאפשר אחרת, ארכיטקטורות חדשות שבוחנות מחדש יחסי אדם ומרחב.
בלימודי עיצוב, בין אם זה בבצלאל, שנקר, המכון הטכנולוגי בחולון או אקדמיות שונות בעולם - מלמדים אותכם לחשוב, לחוות דעה, לחשוב מה גורם לעבודה להיות מקורית, לא אופנתית, אלא מחוברת לקונספט ורעיון שמגיע מהמקור של כל סטודנט. מקורי הוא לא מה שחדש, אלא מה שמגיע מהמקור (מהרעיון - מקורי=מקור).
כיצד להמציא ולחשוב מחדש על חפצים שתמיד ראיתם, זוית הסתכלות חדשה מתוך עבודה סובייקטיבית מתוך רצון אישי להתמודד עם הקשר של הסטודנט עם נושא מסוים.
שם המשחק הוא להיות יצירתי, כלי ביטוי שמגיע מתוך מקום אישי ולא ממקום דידקטי כמו בשאר התארים האקדמאים בהם נראה שנדרשים בעיקר לשנן, ופחות לחלום. העיקר לחלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.